ראשיתה של הקהילה היהודית באנגליה היא ככל הנראה רק מזמן כיבושו של ויליאם הכובש בשנת 1066. אין תיעוד לקיומם של יהודים באנגליה לפני כן, ולכן ניתן להעריך כי רק בתקופה זו החלה התיישבות היהודים באזור זה. ידוע מתיעוד שנשעה על ידי רוזנים ממחוזות שונים על כך שויליאם הכובש הביא עמו יהודים מ-רואן בשנת 1070 כדי לפתח את השטחים שכבש מבחינה כלכלית. היהודים הראשונים שישבו באנגליה היו אך ורק מנורמנדי. במאה ה – 13 מצב היהודים הורע בעקבות שורה של עלילות דם, מס ולבסוף גם גירוש מאנגליה ווילס בשנת 1290. בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה שליט אנגליה של אותם הזמנים, ולאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר חזרת יהודים לאנגליה. בשנת1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. יהודים ספרדים החלו להתיישב באנגליה משנת 1663 ובשנת1690 הוקם בית הכנסת האשכנזי הראשון בלונדון. ב- 1702 הוקם בסיטי של לונדון בית הכנסת הספרדי הראשון, בית הכנסת בוויס-מרקס. הקהילה היהודית בבריטניה גדלה והתרחבה והפכה למעורה בחיי היום יום בממלכה עד שבסוף שנות ה – 60 של המאה ה – 20 מנתה הקהילה כ – 350,000 אנשים. אולם מאז חלה ירידה מתמדת במספר היהודים המתגוררים בבריטניה וכיום חיים בבריטניה כ – 270,000 יהודים. הקהילות היהודיות הגדולות בבריטניה נמצאות בלונדון, בייחוד בצפון מערב העיר, ובערים כגון: מנצ'סטר, לידס, בירמינגהם, ליברפול, ברייטון וגייטסהד ליד ניוקאסל. בסקוטלנד מרוכזת עיקר הקהילה בגלזגו כאשר אוכלוסייה קטנה יותר חיה בעיר אדינבורו. יש חנויות כשרות בכל המקומות הללו שבהם ישנה קהילה יהודית, אולם רק בלונדון ובמנצ'סטר, בהם מתגוררת 75% מהאוכלוסייה היהודית בבריטניה, יש מגוון ומבחר של מסעדות כשרות. קהילות חרדיות ניתן למצוא בגייטסהד, במנצ'סטר ובמקומות מסוימים בלונדון, כגון סטמפורד היל.