גילם של רוב היהודים המתגוררים כיום ברומניה הוא כבר מעל 70. פחות מ -1,000 מהם נמצאים מתחת לגיל 25. חמשת אלפים יהודים מתגוררים בבוקרשט, ויש קהילות יהודיות קטנות בערים נוספות רבות בהן בכל קהילה יש מספר מועט של יהודים, מספר הממשיך להתמעט ככל שהזמן חולף. כמעט כל היהודים המתגוררים במדינה הם אשכנזים והקהילה הספרדית הקטנה שפעם נכחה במדינה איבדה את זהותה. שפת היידיש מדוברת רק אצל קשישים. רבים מיהודי טרנסילבניה, שהיוו חלק מהונגריה עד סוף מלחמת העולם הראשונה, מדברים הונגרית ורומנית. יהודים חיו ברומניה מאז ימי רומא, כשהארץ הייתה פרובינציה בשם דאקיה. חיים קהילתיים מאורגנים החלו רק במאה החמש-עשרה, כאשר עד אז היו קהילות רק ב-יאשי ובערים אחרות במולדביה. אף שהכנסייה האורתודוכסית התנגדה במרירות למגעים עם יהודים, היו שליטים מקומיים שונים שעודדו יהודים מפולין וממקומות אחרים להתיישב במדינה. בין השנים 1898 ו- 1904 עזבו את רומניה כ- 70,000 יהודים, חלק מהם עזבו לארצות הברית וחלק התיישבו בארץ-ישראל. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה נחקקו חוקים שנועדו לשחרר את יהדות רומניה. היהודים שימשו לאורך השנים ובאופן מסורתי כשעיר לעזאזל במאבק בין המעמד השליט לבין האיכרים. למרות מצבם השלילי, היהודים מילאו תפקיד חשוב בהפיכתה של רומניה ממערכת פיאודלית לכלכלה מודרנית, ופעלו גם בחיי התרבות במדינה. רומניה הייתה מקום הולדתו של תיאטרון היידיש. כמו כן רבים מהחלוצים הראשונים שהתיישבו בארץ ישראל הגיעו מרומניה. ראש פינה וזיכרון יעקב, שניים מהישובים הוותיקים ביותר בישראל הוקמו על ידי יהודים רומנים. בוקרשט ואורדיאה מקיימות מקהלות ויש גם תיאטרון יידיש קטן שמקבל מימון מעיריית בוקרשט, ועיתון יהודי חודשי שנקרא "רביסטה" (רומנית, עברית ואנגלית). בבוקרשט יש רק מסעדה כשרה אחת.