אודות פנמה

פנמה היא מדינה המקשרת בין מרכז ודרום אמריקה. היא המדינה הדרומית והמזרחית ביותר באמריקה המרכזית. המדינה שוכנת לחופי הים הקריבי והאוקיינוס השקט וגובלת ביבשה בקולומביה ובקוסטה ריקה. תעלת פנמה, הישג המפורסם של ההנדסה האנושית, עובר דרך מרכזה ומקשר את האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט כדי לייצר נתיב משלוח חיוני. בעיר הבירה, פנמה סיטי, ישנם גורדי שחקים מודרניים, בתי קזינו ומועדוני לילה, במקביל לבניינים קולוניאליים ישנים ברובע קאסקו ויאחו, ויערות הגשם הממוקמים בפארקים הטבעיים של המטרופולין. בפנמה התקיימה תרבות אנושית מתקופות פרה-היסטוריות. מעריכים שראשית ההתיישבות האנושית החלה 12,000 שנים לפני הספירה. בעת גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס מנתה האוכלוסייה בין מיליון לשני מיליון תושבים. בואם של הספרדים סימן את חורבנה המהיר והכמעט מוחלט של התרבות הילידית במקום. עמים שלמים, דוגמת הקוואבה, נעלמו כליל. פנמה שימשה למתיישבים הספרדים נתיב מעבר מהיר (דרך היבשה) לאוקיינוס השקט ולאוצרותיה של פרו. הקולוניה הספרדית בפנמה התקיימה במשך כ-300 שנה, בין1538 לשנת 1821 כשמצבה משתפר ומדרדר בהתאם לחשיבות הגאו-פוליטית המשתנה של מצר פנמה בעיני הכתר הספרדי. בשנת 1821 השתחררה פנמה מן השלטון הספרדי ונהפכה לחלק מרפובליקת קולומביה הגדולה. פנמה הוסיפה להיכלל בפדרציה גם כשפרשו ממנה מדינות אחרות, אך הסתכסכה תדיר עם השלטון המרכזי, הכריזה על עצמאותה לתקופות קצרות ותבעה, ואף קיבלה רוב הזמן, מידה רבה של אוטונומיה. מעורבות האמריקנית רבת השנים בענייני פנמה החלה עוד בשנת 1846 כאשר האמריקנים, בהסכם עם ממשלת קולומביה, החלו בסלילת מסילת הברזל לרוחב מצר היבשה, יוזמה שהושלמה בשנת 1855. בעשורים הבאים, כוחות נחתים אמריקנים התערבו מספר פעמים בנעשה במדינה, ודיכאו מרידות נגד השלטון המרכזי. ניסיון ראשון לחפור תעלה בין האוקיינוסים, ביוזמה צרפתית ובניהול פרדיננד דה לספס, שניהל את חפירת תעלת סואץ, התרחש בשנים 1880-1889 וכשל עקב התנאים הקשים והמחלות ובשל מה שנודע כ"שערוריית פנמה". בשנת1902 יזם נשיא ארצות הברית את חידוש העבודות על תעלת פנמה. באותה שנה שקעה קולומביה במלחמת אזרחים, "מלחמת 1000 הימים", ואליטות מקומיות ניסו מספר פעמים לנצל את המצב ולהשיג עצמאות לפנמה, אך דוכאו בסיוע אמריקני. כעבור שנה, כאשר קולומביה סירבה לתנאים שהציבה ארצות הברית לחפירת התעלה, הפכו האמריקנים את עורם ובתמיכתם השיגה פנמה את עצמאותה ב- 3 בנובמבר 1903. ארצות הברית הייתה הראשונה שהכירה במדינה החדשה, ומיהרה לשלוח כוחות צבא כדי להגן על האינטרסים הכלכליים שלה באזור. בדצמבר 1903, כאשר פנמה עוד נשלטה על ידי שלטון זמני, נחתם הסכם עם ארצות הברית המקנה לה זיכיון להשלים את חפירת התעלה שבנייתה הושלמה בשנת 1914, ולנהל אותה למשך זמן בלתי מוגבל. ההסכם היה לסוגיה דיפלומטית, שעוררה מתח מתמיד בפנמה. בשנים 1974 ו1977 נחתמו הסכמי קרטר-טוריחוס, שפתרו את הבעיות בהסכם המקורי, והבטיחו את העברת התעלה לידי פנמה בשנת 1999. בפנמה יש אקלים טרופי, הטמפרטורות גבוהות באופן אחיד - כמו גם הלחות היחסית - ויש שונות קטנה בממוצע הטמפרטורות בין עונות השנה. הסביבה הטרופית של פנמה מהווה קרקע פורייה להיווצרות שפע של צמחים וצמחייה. על אף שכ – 40% משטח המדינה מיוער, כריתת עצים מהווה איום מתמשך על יערות הגשם במדינה. מלונות יוקרה הנבנים במדינה מושכים אליה תיירים, כגון מלון וולדורף אסטוריה הראשון שנפתח בדרום אמריקה נפתח בפנמה. מקומות נוספים המושכים תיירים הם החלק הישן של העיר פנמה סיטי אשר נבחר בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והארכיפלג של בוקאס דל טורו שרוב המגיעים אליו הם תרמילאים.